החיים ממשיכים

בן דוד יקר ואהוב

זה לא צודק ולא נתפס

שאתה כבר לא ביננו

הלב מסרב להירגע

והדמעות ניגרות מעיננו

איך פתאום עצמת עיניים

ועברת לעולם שכולו טוב

כ"כ לא רצינו שתעזוב

קיווינו והתפללנו רק לטוב

רצינו שהנס הרפואי יהיה דווקא אתה

אבל אתה כבר כ"כ סבלת

אז עכשיו כשאתה בין מלאכים

ששומרים ודואגים לך

דע שנשמור על אימא וחנה ואבי

אוהבים וזוכרים אותך - תמיד

נוח על משכבך בשלום

סוף השבוע האחרון היה אחד העצובים/מרגשים ומטלטלים אותו עברתי מימיי...ובסופו יצאתי עם ההבנה שהחיים חזקים מאיתנו

ושלמרות הקשיים עלינו להמשיך, להתמודד, לקחת נשימה ולשמוח ולהוקיר כל רגע שלנו פה ובמיוחד את אהובינו.

בערב ראש השנה נפטר בן דודי ממחלה-תוך פחות משנה ראינו איך אנחנו מאבדים בן אדם יקר ואהוב, צעיר ומאושר שכל חייו עוד לפניו.אין ספק שלמרות שידענו שהרגע הזה עלול להגיע, לקראת הסוף חייו היו כבר כ"כ קשים, הסבל היה בלתי נסבל , עדיין הבשורה על כך היתה מטלטלת נפשות והסעירה כ"כ את כולנו כך שהכל מתגמד אחרי זה - אבל..וזה האבל הגדול - בשבת היתה מתוכננת חגיגת בר המצווה של אחיין שלי, עלייה לתורה מרגשת, שייט ביאכטה עם פעילויות כיפיות לילדים (ולילדים בנפשנו) כך שהיינו צריכים לאסוף את כל כוחות הנפש בכדי לחגוג לילד המקסים הזה את ציון הדרך המרגש.

היו לנו לא מעט התלבטויות אבל דודה שלי חיזקה את ידינו ואמרה שאנחנו צריכים להיות איתו ולחגוג לו ושבן דוד שלי לא היה

רוצה שבגללו נבטל-עם כל הקושי שבכך חגגנו לו וליום אחד, למרות הלב הכבד והקושי הרגשי - נתנו לו את הבמה ואת הכבוד

ושוב, העליות והמורדות של החיים זימנו לנו התמודדות נוספת, בלוויה ביום ראשון.-המילים של השיר של קובי אפללו ועיליי בוטנר "מכתב לאחי" פתאום הידהדו לי בראש בדרך לבית הקברות וכ"כ מסמלות את מה שהרגשתי ומקווה ויודעת שהוא שם למעלה, בגן עדן, שומר על כולנו

וזה הרגע
הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח
מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל דבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר

וקדימה אל האופק
אל השמש הטובה
זה רחוק אבל תגיע
קצת עייף וקצת צמא לאהבה
שמחכה לך, תקטוף אותה כפרי בשל
ואז תנוח תרדם בצל

והחיים ממשיכים - בהמשך אני אעלה את הדפים שעיצבתי לאחיין שלי ועוד החלפות אבל בינתיים למי שמעוניינת אפשר עוד

להירשם לבלוג קנדי